אנדי וורהול

“יש אומנות גרועה?” שאל משהו אנדי וורהול. ‘לא אומנות גרועה לא יקרה’, “הוא השיב-” כולנו מקסימים. ‘ העבודה הזה אפשר להתחיל עם הביטויים רגיל כמו “אנדי וורהול הוא אחד המפורסמים ביותר, דמויות שנויות במחלוקת באמנות של המחצית השנייה של המאה ה-20, עם זאת, נראה לי, כדי וורהול ביטויים רגילים בדרך כלל אינן חלות, כמו הטענה שהוא היה דמות שנויה במחלוקת. מול אנדי וורהול כמו הנציג של הזרמים של פופ ארט חייו יצר אמנות, באמנות שלו משקף את החיים, מבחינה לוגית מתווכח את התזה של אמני פופ ארט שאמורים להיות כמו sblizheno עם החיים. החיים של אנדי וורהול. אנדז’יי Varhola, כלומר הוא שמו האמיתי, נולד ב- 6 באוגוסט 1928 השנה בעיר יער, פנסילבניה.

ההורים שלו היגרו מצ’כוסלובקיה, אביו עבד בתור כורה הפחם שלי. על חייו של צעיר אנדי יודע מעט מאוד. בשנת 1949 שנה וורהול בוגר מכון קרנגי בפיטסבורג עם תעודה של מעצב האמן. המעבר לניו יורק, אנדי שינה את שם משפחתו וורהול, החל לעבוד בתור המעצב בחנויות בגדים אופנה “טיפאני ושות'”, “Bonvit טלר, כמו גם את המגזינים” Voug “,”זוהר”. על ידי אמצע-50-IES בעבודה הפרסום הביא להצלחה, אשר מתאפשרת הרכישה של בית במרכז מנהטן.

למרות זאת, שביעות הרצון של וורהול חוו, והוא החל לצייר. בשנת 1960, הוא צייר סדרה של תמונות המבוססת על הקומיקס “סופרמן”, “הברווזון טרייסי”, אבל זה ממש לא יכול להיקרא הצלחה. רק בציורים שנת 1962 בחברת קערית מרק “קמפבל,” שנערך בלוס אנג’לס, לגבי אנדי מדבר כמו תחושה. זה התחיל. וורהול היה במרכזו של תנועת פופ ארט, אשר כללה אמנים כמו רוי ליכטנשטיין, רוברט ראושנברג, ג’ספר ג’ונס. בשנת 1962 שנה צבע פחיות משיחות נגרמת עדיין. עם זאת לפי שנה משנת 1963 ש-uorhjel משמש משי, ומאז ואז רוב שלו סיים לעבוד בצורה זו. שימת דגש על ההיבט של מסה ייצור, Uorhjel התחילו לקרוא הסטודיו שלו “המפעל”. תוך אמצע שנות השישים “מפעל” הפך מקום מפגש של כל מיני אישים מוכשרים, יוצא מן הכלל, כגון di Sedzhuik, הולי לוודלאן, Viva ו Ul’travajolet. הציורים יוצרו במשותף על ידי קבוצה של אנשים בעלי דעות דומות תחת הנהגתו של Uorhjela. באותה תקופה, Uorhjel הפך לעשות סרטים ? או ליתר דיוק הייתי קורא antifil’mami שלהם ? לרוקן מזמורים laudatory השעמום, ארוטיקה, שנמשך לפעמים ככל עשרים וחמש שעות. 5 ביוני 1968 שנה באגרסיביות מכוון תלמידו Uorhjela בשם ואלרי סולאנס אמן ירה ופצע אותו. שחזור נעלם, אבל Uorhjel אז עד הסוף, מעולם לא התאושש לחלוטין מפצעיו. עוזב את חסידיה עוררו, בשנת 1970 השנה Uorhjel הפכה סלבריטי העולם להצטרף. החלה התקופה הארוכה ביותר בקריירה שלו, כאשר על מצעי משי הופיעו מסנוור דיוקנאות של מרילין מונרו, לייזה מינלי, ג’ימי קרטר, יושב הראש מאו. Uorhjel גם שיתף פעולה עם הבמאי פול Morriseem בסרטים “כן”הקאובויים בודד. בשנים 80-s Uorhjel הפך לקחת יותר מסחריים הזמנות, הזמנות עבור פרסום. אה גם התחברה עם אמנים מתחילים קית Haringom, ז’אן-מישל בסקיה והפך המנטור שלהם. הוא אהב להקיף את עצמו עם קהל המעריצים ראודי, עם זאת, תמיד יצר את הרושם של אדם בודד. שונא להתראיין, לפעמים מבקשים המראיינים הם רוצים לשמוע ממנו, מותר לפרסם אמר. השלווה הפנימית שלך הוא התחבא מאחורי הבנוי היטב החזית, כזה באותו אולפן חסר פנים, בצורה מכוונת בנאלי, כמו האמנות שלו. לעתים קרובות הוא שלח דומה לעצמך הרצאות מוכר מטעמה. למחרת, לאחר ניתוח פשוט להסיר את כיס המרה, 22 בפברואר 1987 השנה, וורהול מת בשנתו מהתקף לב במרכז הרפואי קורנוול במנהטן. אי ראיית העולם וורהול. אנדי וורהול היה חזונו של העולם. עבור וורהול, זו דרך לראות משהו. ושהוא קרא “פופ”-היה יוצר ערך, כה חזקה, כי ברגע אנשים ‘הפכו פופ’ זה כבר ‘לא יכולתי לראות וכינוים כגון לפני’, כמובן, לא אי פעם ראתה אמריקה כמו לפני ‘. הטענה כי חזון, דרך חשיבה בסגנון של “פופ” עשה הכל מסביב מבט שונה, לא רק מותר אותו ואת חבריו אקסצנטרי “פתאום” מרגיש”יודעי דבר” מנקודת המבט שלי, וורהול נותן לנו תובנות חשובות האטרקטיביות והכוח פוטנציאל פוליטי של פופ ארט. מטרת המאמר היא לנסות להבין איך השקפת עולמו של פופ ארט מגולמת תמונות, סרטים, הפופ-ארט של וורהול משיג את האפקט הזה, וזה אומר “להרגיש” את עצמך מבפנים. . בטח, המילה ‘פנימי’ היא משמעותית וורהול עקב שכיחות נפוצה ב 50 ‘s, 60 ‘s מוקדמת ‘מבחוץ’ מה קרה, כנראה הודות קולין וילסון 1956 ג’ ‘מבחוץ’, איפה האחרונה דוגמאות שונות ‘זרים בוחנת את הסטנדרטים הלחץ ההשפעה בתרבות המערבית המודרנית’. אחד התזות הוא כי המצב של ‘זר’ (כלומר את החריג ואת ‘חריגות’) מסייעת, בעת ובעונה הפעם, לראות את הבלתי-נראה אלמנטים מבניים אחרים של החברה. חושבים במונחים של “זרים” ואת “יודעי דבר”, הומוסקסואלים הם 50-x, כמו וורהול, יכול להיות אפילו לפני קיר מדיניות, זהות, מינוח סייע express ואפילו לפוליטיקאי ניסיון זה מרגיש ‘השני’ בתרבות הומופובי. אומר כי פופ מאפשר לו להרגיש כמו פנימאי, וורהול משתמעת כי פופ, בין היתר, היה טקטיקת ההישרדות העולם הומופובי. אבל איך? כמו “מעוור’ כך כל שאר ‘מובן מאליו’, מסייעת וורהול וחבריו להרגיש כמו יודעי דבר? וורהול מציין כי ‘ פופ ארט השתנה המקומות פנים וחוץ. אמני הפופ יצירת תמונות מכולם. ברודווי, למדו החוברות באותה השניה, שולחנות פיקניק, המכנסיים לגברים, ידוענים, מקלחת וילונות, מקררים, בקבוקי קולה-כל אלה דברים גדולים זה תקציר אקספרסיוניסטית נאבק כדי תשים לב ‘. העברת תמונות אלה על הבדים כמו ‘ החדש לאמנות ‘, וורהול הפך את הדומיננטיות של אקספרסיוניזם מופשט, צדקני’ כולו הפשטת והתבוננות הזה ‘. אלה כוללות תמונות ציבוריות הצבעים שלה, הוא גם עשה את העולם ‘חיצוני’ להיפתח ניכוס וטרנספורמציה, כולל בתוכו את עצמם ואת חבריהם כמשתתפים פעילים שטח של תמונות ציבוריות. למעשה, זה שימוש חוזר אקראי של תמונות ידוע כבר ממש גרם וורהול פנימי בעולם האמנות. פופ ארט נתן לו קהל. אלה שני מהלכים, להעביר ב תקציר טופס תמונות של התרבות הפופולרית ורכישה התדמית הציבורית-הוא מה שאיפשר וורהול להרגיש כמו פנימאי. אני רוצה להתייחס אליהם כחלק מהאסטרטגיה הישרדות. בסוף לבסוף, אופנתי, חיוור בא ממחלקה עובדים פיטסבורג רביעי, עם נטיות הומוסקסואליות, מה שהיה, וורהול, הייתה, כמו כולם, מינימום הזדמנות לבטא את עצמם, הרצונות שלהם ואת הרגשות ‘בתוך’ הספרה הציבורית, במיוחד ב- 50-ies. אם הוא היה איכשהו להשתמש בתמונות שמסביב, ברור שהיה לו להפוך אותם מופשט ולהפיק דמיון ויצירה היחס כלפיהם. לפי כל הסימנים, אפילו בילדות וורהול פיתחה יכולות לאפשר לו לאסוף ‘ raw ‘-מחוברות קומיקס, רדיו ותקליטים, וכן צביעה-Carnets חיים בהוליווד סלבריטאים, שדרכו הוא יצר את individual’not’. ראוי לציין כי אלו יכולות היו מעוטרים אמנות אשר שלו נקודת התייחסות גם חש בצורך להשאיל תמונות ציבוריות כחומר גלם של התרבות שלנו, זה היה חומר לא יכול להיות להתעלם, במיוחד אלה אשר ottorgala תרבות זו. ההתעקשות להבין את מה שאפשר לקרוא לו “הפואטיקה של פרסום’, מוצעים לאורך כל הקריירה שוורהול עשוי יש כבר שמכתיבה את הצורך כדי להתמודד עם העדרו משלו בתוך הטווח של הפרסום. וורהול ידע מה נכנס כתב ויתור בתחילתו של המרחב הציבורי החוש-המראה האמיתי מול אחרים אנשים-זה קרה בגלל הנכונות שלו כדי לויתור שלה zhenopodobnosti, הומוסקסואלית ויראת הכבוד הגוף הגברי. זה ידוע, למשל, הניסיון שלו בשנה 1956 כדי לארגן תערוכה של עבודות שלהם ב- Tananger גלריה נכשל מכיוון שלו נוגע ללב דיוקנאות של הבנים היו גם גלויות, גם bezzastenchivymi את המיניות שלהם, נטו, זה בתחילת שנות ה 60 של ניו יורק אמנים אחרים כגון ג’ספר ג’ונס או רוברט ראושנברג, גם כן כמו מעגלי הזרם האמנותי, בבוז דחתה אותו כי הוא היה ‘נשי מדי’. על זה וורהול כתב: ‘ באופן טבעי במפעל היו הומוסקסואלים, היינו בתעשיית הבידור, זה היה בידור. באופן טבעי, המפעל היה יותר כחול יותר, לדוגמה, קונגרס, אך לא יותר מאשר סדרת טלוויזיה המשטרה האהוב שלך… אני מאמין כי הסיבה התקפות כאלה חזק ואלים היה העובדה שאנו סירב לשתף פעולה, dissemble ולהסתיר. . זה ממש מרתיח תוצאת הרבה אנשים רצו להציל את כל הסטריאוטיפים הישן אני תוהה לעיתים קרובות: “בוודאי אנשים משחקים אלה עם תמונה, אין שום תיק על כל האנשים מצער לא יכולים להשתלב בתפקידים מוגדרים מראש? “אם הנושא של ההתקפה היה הומוסקסואליות כפי מנהג מזהה וורהול, הוליווד כל אז יהיה רק פגיעים. כמו המפעל. חרדה נגרמת מחשיפה בציבור מעדיף להראות המיניות ואת מה וורהול סירב לשתף פעולה, dissemble ולהסתיר. על מנת לקבל גישה לקהל, להפוך את הציבור-לא משנה מי אתה: פוליטיקאי או שחקן טלוויזיה-זה היה צורך להכניס תפקידים מוגדרים מראש; התפקידים שהיו מקובל עבור חלק ולא מקובל לאחרים. וורהול בעדינות ציין כי היכולת להיות אדם ייחודי עם גוף ייחודי ותשוקות, כולל הסכסוך עם היכולת להיות שקוע בתפקיד של אדם ציבורית, מצב, שבו הוא מתאר היטב כמו ‘תאימות עם התפקידים רגיל’. רק האמת זה אנשים נכנסת התפקידים המוגדרים מראש טובים יותר מאחרים. אנשים אחרים, על-פי וורהול, לדוגמה, הומוסקסואלים הם גברים מי רוצה לקבל עבודה; תעשי מה שחקנים בטלוויזיה יכולה להתקבל רק אם הם נניח תפקיד סטנדרטי, לפחות באופן זמני, או לפחות בפומבי, אם לא לגמרי בחייו הפרטיים. לאורך הקריירה שלו, וורהול למד מה אנחנו יכולים להיות המאזינים, רמקולים, הקהל והיוצרים התהילה שלהם, גם כאשר הנוכחות שלנו אינה מותרת (שלא לדבר על העובדה כאשר זה לא רצוי) במרחב הציבורי. במאמר זה אנסה להראות כי גם אם וורהול אינה תמיד זה מנוהל להצליח (לדוגמה, לגבי הנושא של איידס) פרסום “פואטיקה” שלה מניפולציה, אף על פי כן מציע לנו יקר תובנה לוגיקה, מנגנונים, לערכיה, סכנות. וורהול מודע הפואטיקה של פרסום כולל גם את הנושא של צער. לציבור או מרגיש הציבור ברובו היה מידה מסוימת של מרחק מעצמו, וזה מגיע כאשר מנסים . דמיין את עצמך מת… תחושת ‘ תקרית abnegation”, אשר אנחנו מציגים את עצמנו ‘ציבור’ נראה על ביקור להלוויה שלו. אתה יכול לראות את עצמך opredmechennym, prevoznosimym, מובן, משולב, וניתן ראה את הקבלה על ידי אנשים אחרים. היחס בין הכרה, צער, לוויות הן תמיד מתעניין מאוד וורהול. לדוגמה, ב הדיוקנאות המוקדמים של ז’קלין קנדי, מרילין מונרו, וורהול שמשך תשומת לב תואם בין הדימוי של אדם אשר השיגו דיוקן דמיון, תוך ניסיון להציג או להנציח, אולם לעצבות. דיוקנאות. הרבה של הטווח של הריבית הקבועה של וורהול, portretnost’, תהילה, צריכת, פורנוגרפיה, קטסטרופה. בעבודותיו של וורהול מתכלים ותהילה, פרסום ועצב הם במערכת, נשלט על-ידי prozopopeej-המערכת אשר חולקה תיאור האדם; יוצר אנונימיות, אפילו הדמיית הכרה והופכת אין הבחנה בין מת חי. באמצעות מעורבות prozopopeju: מרק קמפבל בבנקים, עצוב דיוקנאות רק נפטר מרילין מונרו או ג’קי קנדי באבל, הקלעים הנורא של הקורבנות קטסטרופה-וורהול למד להתאבל. שהיעדרותם בתמונות ציבורית מוכרת בעולם; וורהול הבין איך לתת לעצמך פנים. כמו עם כל פריט של צריכת, זה היה המחיר שלה. הקשר ההדוק בין הדיוקן דמיון וצער זה לא נעלם מעיניהם על בני דורו של וורהול, או את הדגמים שלו. . בהחלט, הם היו מודעים לכך כי האיכות של הדיוקנאות, הדומה אפיטף, הוא המקור של הערך שלהם. הם אומרים את זה ג’ספר ג’ונס, רואה דיוקן של הולי שלמה, וורהול עשוי, אמר לה: ‘הי, הולי (נשיקה), איך זה להרגיש מת?’ היא ehidstvom השיב: ‘אמות, זה ייקח שנים רבות, שלתלות’, מתוך הכרה כי הדיוקן ימלא את המוות שלה, כי זה הופך אותה לתוך אמנות-ציור של עבודה של וורהול, ו ובכך לא רק נותן את הילת התהילה, אבל גם מבטיח כי ראוי לזכור זמן קצר לאחר מותו. כמו אלגיה חזותי או אפיטף, הדיוקן תשמור את היופי שלו לנצח. הזמנת דיוקן של וורהול היה סימן להכחיש מודל זה שואפת להשיג תהילה שלאחר המוות, כמו הציורים של וורהול להיות אובייקט אמור להצטרף תהילה הדוגמניות המפורסמות מהשני הציורים שלו וכדי תהילתה של וורהול. עם זאת, עבור. השמרטפית הפך עבודת אומנות עדיין פירושו להפוך אובייקט, או ליתר דיוק, חוסך המותג ‘וורהול’. אז ברור הכל שימת דגש על דיוקנאות שוורהול שונה בתכלית מן המסורת דיוקן, בעוד אשר הערך דיוקן תלויים למידת נראה כדי שנעביר את האינדיבידואליות של האדם נמשך. ראינו את זה ב- nedoumevajushhej, לעיתים קרובות העויינת של מבקרי האמנות של הדיוקנאות של וורהול. למרות העובדה כי הדיוקנאות קיבלו לו הכרה של הקהילה האמנותית בתערוכה ‘דיוקנאות של 70-ies’ במוזיאון ויטני, נשארים דיוקנאות מותאם אישית גורם קבוע עבור ציניות, הם לעיתים קרובות מכניסים דוגמה של איך הכי וולגרי ביטוי של ‘corruptibility’ אמן ‘זנות’. כמו הרבה של וורהול יצר אלה דיוקנאות הפכו האירוע לדיון על המצב אמנות, על האמן והחלפה של דברים שאנשים. אלה הם הנושאים שעליהם וורהול הפך שוב שלו דיוקנאות מוקדם של סלבריטאים, שהיו למעשה מאופיין בטכנולוגיה המשי שלו. משי של וורהול. זה שיטה המבוססת על רפרודוקציות של תמונות ליצירת האפקט הרצוי ‘צינור’, אינו מחייב הנוכחות של מודל בשידור חי. כאמור על ידי וורהול, עבודה עם serigraphy, להצטלם, להגדיל אותו, במקום דבק על משי ולאחר מכן למלא את הדיו, אז הם מילאו את המשי אבל לא את הדבק. אז אתה מקבל את אותה תמונה, מעט שונה בכל פעם. הניסויים הראשונים עם serigraphy היה ראש טרוי דונהיו, וורן ביטי, כשהיא מתה באותו חודש של מרילין מונרו, וורהול הופיע הרעיון להפוך את תמונות של דיוקנאות הפנים היפה שלה של מרילין. מאז השלב הראשוני של תמונה זו, הוא התיקון של התמונות, ו אדם לא תיאור לא האדם-וורהול, ברא אותם. יצירת אמנות אינה מבחינת הקשר עם ‘האדם האמיתי’, אך ביחס מתהליך רבייה, לכן אפשר להגיד את זה וורהול עבד עם הדגימה, לא המקורי. כי וורהול בחוזקה האמין שלה “ניתוח פלסטי”, הוא ניקה את הקמטים, פריטה כפולה סנטרים מנקה פצעונים, בהיר העיניים, שפתיים חושנית יותר. פורטרטים שלו, בכל הפאר מעוצבת שלו אין לזה שום קשר לאף אדם בפועל, אלא, למודל אידיאלי, “הכוכב”. על ידי ‘תמונת פנים’, בסגנון ‘וורהול’ ומתנגד שלו, האמן לשכפל את ההשפעה של כוכבים לכל הדגמים שלהם, תוך שימת דגש על מעוצב, ידוע זהות כל הכוכבים. אפקט היופי מושגת באמצעות תנוחות וצבעים של וורהול. מערער בהתמדה משחק יציבה, יותר מאשר אנשים, וורהול לכל ניסיון להתייחס ציוריו כאל הבעה (מתוך נקודת ההשקפה של רגש או סגנון של סופר) או מכילים פרשנות של הטבע או מודל הטבע הפנימי; פעולה זו ממזערת את המיומנות של האמן, ובמקום זה מדגיש את מלאכותיות המציאות הקיימת כבר. ברוב יצירותיו הם דיוקנאות של סלבריטאים ‘פסל החירות’ או דיוקנאות של קוקסינל שחור החל סדרת “גבירותיי ורבותיי”, אנו רואים איך וורהול תהה ‘המציא’ בני אדם, זהויות בבירור פיקטיבי, אשר מכילים בעצמם או אומר משהו אחר. דיוקן זה משהו דומה מסכת מבריק, idealizirovannuju, הגרסה היציבה של שלהם ‘ של אני, ואנשים תמיד להתאים ‘ ‘. למרות התמונה לוכדת את תמונה חדה של הולי שלמה, זוהי התמונה היא לעולם לא תכיר. שלמה לנצח-כאילו. היא באמת מתה, תרדוף דיוקן שלה. מסרב להמשיך לדגמן דיוקנאות, דוריאן גריי אומר: ‘ בדיוקן זה משהו קטלני. הוא חי את החיים שלו “. למעשה, וורהול עצמו זו מותו של מרילין תתבקש אותו הרעיון להפוך את תמונות של פניה היפים, מכיוון שלאחר המוות הדיוקן הוא המושלםביותר (והתמנה וורהול למעשה לפחות שניים דיוקן שלאחר המוות). הרעיון של הקלטה אדם לא יכול להיות משולב עם קיומו של האדם החי; על מנת להפוך את תמונת פנים משי, זה צריך להיות אפשרי להכיר בן אדם מת, להתאבל ולהיעלם. להתאבל עליו לפני מותו בפועל. עוד הוכחה לכך נמצא כי וורהול החליט לעשות סדרה של דיוקנאות של ליז טיילור לאחר שמועות על מחלתה מכרעת במהלך הצילומים של “קליאופטרה” בשנת 1962. האבל דיוקנאות מבנה היא גם מנגנון אשר מאפשרת זיהוי דיוקנו של מעריציה סלבריטי. אלה סקסית, עוצמה, כריזמטי הוליווד divas נמשך וורהול בתור מעריץ, אשר ניכרת במיוחד בעבודה זו בשם “זהב” מרילין מונרו (1962), באילו מרילין מראה כמו קדושה על סמל. בתחילה, כל אלה divas צברה לגדולה, מזוכה המדינה בזכות מיניות והפגינו בחוצפה. למעשה, זו הזדמנות לבטא אבלות. במשחק המפורסם מרלין או ליז, זה מאפשר לנו להרגיש כמה חשיפה שלהם התהילה ואת המוניטין. עבור וורהול צפיות זיהוי כזה היה העבודה של האבל. ב- one יד, הדיוקנאות של וורהול של לכאורה כמו gipogrammy, דוגמאות של איפור דקורטיבי, אשר עצמם יכול להיות ‘nothing’. מצד שני, המקף התחתון מעשה נוספים על ידי איפור, תווי פנים, הוא לא תוספת פשוטה, ‘להגדיל’, או שיפור, אך הופך הפגנה של אי-יציבות קיצונית מוכרת מאוד. בסופו של דבר, fructified uorholovskaja הזדהות עם התהילה. שלו באמת, פשוטו כמשמעו מזוהה עם מונרו, התהילה שלה; עבודה עם תמונה של מרילין היו ‘uorholovskimi’. כאשר אנשים אלה הפכו ‘uorholovskimi’, שמו היה ידוע גם בתור הפנים של מרילין. בתורו, הוא קיבל את ההזדמנות כדי להפוך ידוע הזהות שלהם. וורהול. קידום עצמי. וורהול התקרב בצורה נכונה להשתמש את המראה החיצוני שלהם, לתת לציבור משהו לאכול הדמיון. בסדרה “מיתוסים” (1981), לדוגמה, כלול את הדיוקן שלו באוסף של יחידים מן התרבות דמיונית (כולל תמונות של סופרמן, הדוד סם סיטר-הכושית, דרקולה ואחרים), ומציג את התפקיד של האמן אנדי וורהול בהפקת מיתוסים ומצב המיתי של האמן בתרבות שלנו. מעשה זה במקביל מביא להגביל את התהילה שלו, הדגשת אותה לגמרי אנימציה אופי, כמו הקומיקס של התפיסה שלנו כל יום. הדיוקן העצמי שלו הוא בשם ‘צל’ ומחזיר אותו אל העבר, נזכר סצנה. מהילדות, . כשאתה מאזין על הקול רדיו של גיבור-על, נפלאה otozhdestvljaesh’ את עצמך עם הקול הזה. ותמצת הזריק את האישיות שלה לתחום של הפופולריות ותהילה, לתת לציבור מוצר כדי להאכיל את הדמיון. הם שחררו אותו, הפרידו אותו מהתמונה הגוף. וורהול אהב למצוא דרכים להיפטר הגוף שלו כפי הוא הרצוי. העניין של וורהול כדי opredmechivaniju החברה שלנו, האנשה של, ואת הרצון שלו להתמודד עם זה התחזות על האישיות שלו באופן עקבי מתבטאת לא רק פורטרטים שלו, אבל גם את שאר החוקרים ובוחנים את יצירתו, אשר בגלוי בוחרים מוצר כמו הנושא שלה: כתוב שלה לעבוד בפרסום, ציוריו המוקדמים בסגנון פופ ארט, המתארות מוצרי צריכה, הפרסומות של הסדרה מאוחר יותר; של ניי הכרזות ואחרים. בעבודה “לפני ואחרי” (1960) קו נראה בבירור בין ‘התגלמות’ דיוקנאות וורהול ואסתטיקה של הנושא של צריכת, המבטיח פרסום וצריכה. בהתחשב בכך את ‘לפני ואחרי’ בהקשר של האינטרס של המחבר את הדיוקן, העבודה הופך להיות אלגוריה שלו דיוקנאות, התחזות, הנכלל בו. ככזה, עבודה זו יכולה להיות פרסומת ומציע וורהול דיוקן. . בהחלט, פרסום (ג) הצעה לשנות את הצורה של האף משקף את האופנה paradigmaticheskogo לספירה טיפוסי עם הבטחה סטנדרטי אשר נותן את כל המוצרים, פנים חדשות, גרסה משופרת עלייך. Samoprozvannogo הצרכן, חסיד ניתוחים קוסמטיים ושירותים דיוקן משלהם, הוא ידע הפיתויים של תותבות, איש ציבור. וורהול. פרסומת. “אם למישהו יש את הגוף,”, אומר אחד המודעות, אשר לווה וורהול לתמונות שלו בשנת 1980 ‘ s. לדעתי, דרכים בצריכה אילו הבטחות כאלה לאחדות של התחזות המופשטים, מיד מובנת לאף אחד (כמוני) חשב את הקניות חזק דיכאון. חלק הצריכה נקמה יעיל הוא כי על ידי צריכת המוצר, אנו יכולים לזהות את עצמם עם צרכן אחרים של המוצר; נוכל להיכנס לסוג אחר של אוניברסליזציה את עצמם ואת הרצונות שלהם. וורהול מציין כי אתה יכול לצפות בטלוויזיה ולראות קוקה-קולה, ואתה יודע כי הנשיא שותה קוקה קולה, ליז טיילור שותה קוקה קולה, אתה גם יכול לשתות קוקה קולה. כל בקבוקי קולה הם אותו דבר, וכל הם טובים. אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של entrainment של וורהול סחורה אסתטיקה-היא הדרך כי וורהול עשה של קמפבל המסחרי שלו, עורה השני מדומה. איוון קרפ ציין כי “דיוקנאות באורך מלא” פחיות של וורהול מרק היו הערבות של העובדה כי ‘מרק עגבניות לא יהיה מרק עגבניות פשוט’. במקום זאת, המרק של קמפבל, הבנק הפך התו ‘העולם המפורסם’ וורהול. על ידי עושה את זה וורהול לא יכולה לגנות את הרעיון כי העלות של המוצר עצמו נוצר. במקביל, הציורים של וורהול להעיד את הפטישיזם של הסחורות כוח עצום ומידי; כוח ביקש להציג, להפוך לזמין לרכישה על ידי אחרים. כיוון שכך, הייתי שוקל “מאתיים פחיות המרק של קמפבל” כסוג של ממנטו מורי, תזכורת לכך הסימן המסחרי בו זמנית עם ההבטחה הוא תמיד האלמנט של האבל, או כמו הרס ויצירה של אדם. תמונה של האסון. וורהול היה ללא דופי כישרון קטסטרופה, להבנת עדין האטרקטיביות שלהם. המפורסם ביותר שלו לעבוד לאחר דיוקנאות של סלבריטאים, כנראה אלה עיין “סדרה של אסונות”: כיסאות חשמלי, תסיסה גזעית, התאבדות, תאונת דרכים נוראית, הלוויה, פצצות אטום, האבל ג’קי קנדי. הוא אסף את הציורים האלה יחד עם דיוקנאות של מרילין, ליז- התערוכה, שנקרא ‘מוות באמריקה’. האסון של וורהול מזכיר לנו כי איפה שיש האבל, ושם אין מוות: למרות סלבריטאים, קורבנות של אסונות בתקשורת “מהולל” הגיוני מידע panegeriki הם אלה שאין להם שום קשר האישיות של אנשים. האנשה לכסות אסונות תמיד מדיה בדרך מסוימת היא אנונימית; לעתים קרובות זה לא משנה מי היו מתים יש ערך רק מהו מוות אישי הציגו מחזה על הצריכה של קהל המונים. ‘התרסקות’ עם טונה (1963) וורהול נותנת לנו דוגמה מבריק של המראה המרהיב הזה. בתמונה זה מחזות התמונות והטקסט מתוך כתבה בעיתון על שתי הנשים שמתו של הרעלת בוטוליזם מזוהמים טונה. זה מתאר עיתון דיוקנאות של נפגעי התאונה הטונה קטלני P A בנק &. מגזרים אלה תמונות של העיתון, וורהול מבהירה כי התמונה הציג היא לא במקרה של אסון, אבל מעדיף התפיסה שלנו הצרכנים של אירוע זה. מובן שכן הוא מוסבר וורהול פשוטו כמשמעו splavljavshego קטסטרופה עם צורה דיוקן והמוצר, נותן לנו את ההזדמנות להניח מבנה משותף בהם, במיוחד אם אתה משווה את העבודות לצד תמונות של מרקים מרילין של אמא של קמפבל. על הכותרת הקרוע Arrested משלוח בד: ידלפו להרוג. ” מציע כי הבטחות נוחות והכרה הציע הסחורה כאן הופרו. עם זאת, התמונה גם מזכיר לנו כי הסכנה הזאת תמיד אורב ההבטחה של התחזות: מושלם פאר תמיד כמה posmertna בדרך. וורהול “סדרה של אסונות” מדגיש הלוגיקה של קטסטרופה היא הלוגיקה של צריכת. כמו גם פיסת הכותרת ‘יכול להרוג’ דולף הדים של ציפיות נורא וחרדה הקשורים למניעת בעידן של איידס ‘קטסטרופה עם טונה’ במראה במבט לאחור הקודרות, הקלות הספרה הציבורית המוני אשר יכול להטמיע איידס כמו אסון זה יצרוך, ולא משבר, להילחם, או להזכירנו. למד את ההיסטוריה של וורהול תמונות של אסונות, דוגמאות שימוש באלמנטים של צער וגוף המונית תרבות, ניתן להניח כי כבר למד כמה מובנת בתגובה לאיידס. ברוב המקרים, כפי שאתה יודע, התגובה הציבורית המגיפה היה הפחד של וורהול, אפילו כאשר גוסס, אהוב והחברים שלו. רק הציור של וורהול, אשר הוא פנה אל הנושא הזה הוא ‘האיידס/הג’יפ/האופניים’ זה מתי וורהול היה לא החיים (אולי כי זה היה כן או היה השלב ההתחלתי של פרוייקט קבוצתי). ייחודה של ציורים שהיא לא תכיל לא טיפול לא בני אדם, ולא מנגנון לניהול הפער בין מה מתורגמת מה המופשטים. במקום כל זה יש רק חוסר. אף אחד לא רוכב על אופניים, ג’יפים. זה הכי התמונות עגמומי של וורהול במובן דיכאון, היא מציגה ניסיון כושל על ידי צער, חוסר היכולת להקצות כל צורה של פרסום, אשר תוכל לארגן את זה. טלוויזיה & של וורהול. וורהול הוא אחד כמה אמריקאים יוצרי סרטים מתחת לאדמה, ששמו ידוע לציבור הרחב. בסרטים הראשון שלו, כגון ‘החלום’ (1963), “אימפריה” (1964), עיקרון החזרה הופכת השפעה היפנוטית כמעט. התמונות-בלילה נוף של מגדל האמפייר סטייט או השינה איש-מוקרנת על המסך במשך שעות רבות כמעט ללא שינויים בהעדר מוחלט של הצליל. למרות בסרטים מאוחר יותר, שנוצרו באמצע-1960 של, מגרש (מופיע לעיתים קרובות כל תוכן ארוטי), המיקום של המחבר כמו אובייקטיבי ימשיך לאורך כל היצירה. בשנת 1969 וורהול יצר את הסרט הארוך הראשון ‘בשר’, ואחריו ‘זבל’ (1970). בסרטים התהליך של יצירת אותם היה נוכח אלמנט משמעותי של פרודיה בקולנוע המסחרי. בתקופה משנת 1966 עד 1968 שנה וורהול צילם מספר סרטים מעורבים קבוצה של “הוולווט אנדרגראונד”. בשנת 1980 וורהול מחליט לארגן טלוויזיה משלו. הוא התגייס ערוץ הכבלים חדש (טלוויזיה של אנדי וורהול), התמנה למנהלו. אנדי Uorhjel היה, ללא ספק, אמן הבולטים בדורו. הוא היה בלי סוף מאוהבת תרבות עכשווית עם כל הבנליות שלו, פרנק צרכנות. הוא היה מוקסם הרעיון של אמנות ועסקים, וציין כי “הצלחה בעסקים היא הצורה האמנות המעניינים ביותר. פריצת דרך הוא וב מבפנים החוצה, נעקרו ושבר וזה עבד. בדרכו תמונות אל תאמר כי הם מצוירים על ידי ידו של אדם, שלא לדבר בטכניקות מסורתיות. פסל שלו הוא מזכיר התיבות, שהביאה שליח. הוא צילם סרטים, שם היה כמעט אין תנועה. את זה תעודת זהות אמנותית. הוא פשוט לא חשבתי על זה. לפני זיהוי, אשר, ככלל, מוכתר על ידי גבוה לאמנות במקרה של הצלחה, לא מחובר לזה והוא אמר שהוא רוצה דקות 15. כל אחד בעולם הפך מפורסם.